אלסוס נ' הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.עסקינן בתביעת נזיקין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") שהגיש התובע לפיצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם לו, על פי הנטען, ביום 27.10.2002 במהלך עבודתו כנהג משאית, עת המתין להעמסת מטען על גבי עגלתה –

" ביום 27.10.02 הגיע התובע מטעם מקום עבודתו, למפעל הממוקם בראש פינה לאסוף מטען.

המטען היה אמור להיות מונח על עגלת המשאית של התובע. מדובר במשאית מ.ר 8571000, (להלן – המשאית) ועגלה מ.ר 7401115, (להלן – העגלה) ושתיהן בוטחו על ידי הנתבעת 3.

ב-4 פינות של עגלת המשאית היו עמודים אשר הפריעו להעמסת המטען. על מנת להוציא את העמודים הביא המפעל מלגזה, העמודים נקשרו אל המלגזה בשרשרת והמלגזה משכה את העמודים.

אחד העמודים השתחרר בפתאומיות, עף באוויר ופגע בתובע אשר עמד על עגלת המשאית והשגיח על העבודה"

(סעיף 2 לכתב התביעה המתוקן) (ההדגשה שלי – ש.י.)

2.התביעה הוגשה מלכתחילה כנגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") כמבטחת שתי המלגזות, אשר היו באותה עת בבעלות ובשימוש המפעל וכנגד קרנית (להלן: "הנתבעת 2"), זאת נוכח טענת התובע לפיה "פרטי המלגזה והנהג לא היו ידועים" (סעיף 4 לכתב התביעה המקורי).

3.לימים תוקן כתב התביעה על דרך צירופה של נתבעת נוספת – מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 3"), כמבטחת המשאית והעגלה עליה עמד התובע בעת שנחבל.

התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחתה לבקשת התובע עוד ביום 30.01.2013 .

3.1הנתבעות כפרו בחבותן, תוך הכחשת "עצם קרות האירוע" ו"נסיבות התרחשותו" ואף הוסיפו וטענו "כי האירוע הנטען והמוכחש איננו בגדר תאונת דרכים כהגדרתו על פי הדין".

לא למותר לציין כי כטענה חלופית ביקשה כל אחת מהנתבעות להטיל את האחריות על רעותה – המבטחת על קרנית ולהיפך.

4.הנתבעת 2 שלחה הודעה לצדדים שלישיים לחברת "היי-סיין" כמי שהייתה "בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה הבעלים ו/או המחזיקים ו/או מתירי השימוש במלגזה" ולמר אסי בן חמו (להלן: "צד ג2") בהיותו "בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה הנוהג במלגזה" (ראה סעיף 4 (ב-ג) להודעת הנתבעת 2).

4.1הצדדים השלישיים כפרו אף הם בחבותם.

לטענתם, "בכל הזמנים הרלוונטיים לנטען בכתב התביעה, ובהודעה לצד ג', היו המלגזות מ.ר 793-715 ומלגזה מ.ר 876-852 מבוטחות בחברת הביטוח הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואבנר בביטוח חובה כנדרש על פי חוק" (ראה סעיף 3 לכתב ההגנה מטעם הצדדים השלישיים).

5.התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה", לתובע שולמו דמי פגיעה ולא נקבעה לו נכות רפואית צמיתה.

קביעה זו של העדר נכות מחייבת בהליך זה כ"קביעה על פי דין" בהתאם להוראת סעיף 6ב. לחוק.

6.במצב דברים זה, משקמה מחלוקת הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק, אדרש בראש ובראשונה, לדיון ולהכרעה בשאלת נסיבות קרות התאונה וסיווג האירוע החבלתי הנטען כ"תאונת דרכים" על פי חוק.

נסיבות קרות התאונה

1.גרסתו של התובע באשר לנסיבות בהן נחבל פורטה בכתב התביעה המקורי ובכתב התביעה המתוקן –